כלכלה מעגלית בענף הבנייה: מחזון לפרקטיקה

ענף הבנייה הוא אחד מצרכני המשאבים הגדולים ביותר בעולם, ואחד מיצרני הפסולת המרכזיים. על פי הערכות, כ-30% מהפסולת בעולם נוצרת מבנייה והריסה. בישראל, ההיקפים דומים, והאתגר של טיפול בפסולת, צמצום פליטות ושימוש יעיל יותר במשאבים הופך קריטי מתמיד.

גישת הכלכלה המעגלית מציעה שינוי תפיסתי ומעשי: מעבר מתפיסה ליניארית של “לייצר-לבנות-להשליך” למודל שבו חומרים חוזרים למעגל השימוש. שימוש חוזר ברכיבי מבנים, מיחזור חומרי גלם ופסולת בנייה, וקיצור שרשראות אספקה הם לא רק עקרונות תאורטיים, אלא כלים פרקטיים שכבר מיושמים בעולם, ויותר ויותר גם בישראל. יחד עם זאת, הדרך ליישום רחב עדיין רצופה אתגרים.

שימוש חוזר באלמנטים ממבנים להריסה

שימוש חוזר ברכיבים קיימים (כגון קורות, פרקטים, מדרגות, חלונות, מעקות וכו’) מאפשר לצמצם את הצורך בהפקת חומרי גלם חדשים. בשנת 2022 פרויקט Catherine Commons Deconstruction באוניברסיטת קורנל הדגים את היתרונות הסביבתיים של פירוק מבוקר. באמצעות מחזור ושימוש חוזר בחומרי בניין, כגון לוחות עץ שהוסרו מהרצפות, הקירות והגג, הפרויקט הדגים איך ניתן להפחית משמעותית יצירת פסולת ולעשות שימוש חוזר במשאבים בהשוואה להריסה מסורתית. השיטה הזו מחייבת תהליך זהיר של פירוק, בדיקה, שימור והרכבה מחדש של חלקים תקינים ודורשת שיתוף פעולה בין אדריכלים, מהנדסים וקבלנים.

מיחזור פסולת בנייה והפיכתה לחומרי גלם

מיחזור פסולת בנייה והריסה הוא אבן יסוד בכלכלה מעגלית, והוא מאפשר להפוך חומר שנחשב עד לא מזמן לנטל סביבתי – למשאב שימושי. תהליכי המיחזור כוללים כתישה של בטון ישן והפיכתו לאגרגטים חדשים, הפרדת מתכות (בעיקר פלדה ואלומיניום) לשימוש חוזר, עיבוד עץ לייצור לוחות או מוצרי עץ משניים, וכן מיון פסולת מעורבת לצורך הפקת חומרי מילוי ותשתית. במדינות רבות, שיעור גבוה מהפסולת הממוחזרת חוזר ישירות לענף הבנייה כתחליף לחומרי גלם בתוליים, ובכך מצמצם את ההטמנה במטמנות, מקטין את הצורך בכרייה חדשה, וחוסך עלויות לוגיסטיות וסביבתיות. 

בישראל, תחום זה נמצא בצמיחה מתמדת, עם אתרים ייעודיים וכניסת חברות חדשניות שמפתחות טכנולוגיות להפיכת הפסולת המקומית לחומרי גלם איכותיים לבנייה חדשה.

UBQ Materials היא חברה ישראלית פורצת דרך שהופכת פסולת מעורבת, כולל פסולת אורגנית ופלסטיק קשה למחזור, לחומר תרמופלסטי חדשני ואקולוגי. החומר משתלב בתהליכי ייצור קיימים ומיושם גם בענף הבנייה במגוון שימושים, מצינורות ומחיצות, דרך לוחות חיפוי וקירות פנימיים, ועד ריצוף ופרטי עיצוב דקורטיביים. השילוב של UBQ במבנים מצמצם את הצורך בחומרי גלם בתוליים, מונע הטמנה של פסולת ומפחית פליטות מזהמות, ובכך יוצר ערך כפול: גם סביבתי וגם כלכלי. לחברה סניפים בישראל, הולנד וארה"ב.

Greenmix מקבוצת בני וצביקה היא מהחברות המובילות בישראל בתחום הריסת מבנים ומיחזור פסולת בניין. החברה פועלת מאז שנות ה־80 והייתה בין הראשונות לזהות את הצורך בהקמת אתרים ייעודיים לטיפול ומיחזור חומרי בנייה. כיום היא מדווחת על שיעורי מיחזור מהגבוהים בעולם, של עד 95% מהפסולת המגיעה אליה, כולל בטון, מתכות וחומרי תשתית. תוצרי המיחזור חוזרים ישירות לענף הבנייה ומשמשים לייצור אגרגטים לתשתיות, מילוי ושכבות מצע, לצד שילוב חומרים ממוחזרים בפרויקטים ציבוריים ופרטיים. פעילות זו מצמצמת את ההטמנה, מפחיתה את הצורך בכרייה של חומרי גלם חדשים, ותורמת להטמעת עקרונות של כלכלה מעגלית בענף הבנייה בישראל.

קיצור שרשראות אספקה

אחד העקרונות החשובים בכלכלה מעגלית הוא קרבה גיאוגרפית בין מקורות החומר הממוחזר לבין אתרי הבנייה שבהם נעשה בו שימוש. כאשר המיחזור והייצור מתבצעים סמוך לאתרי הפסולת ולשווקי היעד, נחסכות עלויות שינוע, מצטמצמות פליטות מזהמות, והתגובה לצורכי השוק הופכת מהירה וגמישה יותר. כך למשל, מפעל הייצור של UBQ Materials הוקם בנגב בסמוך לאתר הפסולת דודאים, מה שמאפשר טיפול מקומי יעיל בפסולת והפיכתה לחומר גלם זמין לתעשייה. במקביל, המפעל החדש שהקימה החברה בהולנד משרת את השוק האירופי וממחיש כיצד פריסה אזורית מקצרת את שרשרת האספקה ומפחיתה תלות בהובלות למרחקים ארוכים.

אתגרים ההטמעה בישראל

כדי שמודלים אלה יהפכו למציאות רחבה, עומדים לפנינו כמה אתגרים מרכזיים:

• תקינה ורגולציה
  התקנים בישראל לרוב מתמקדים בחומרים קונבנציונליים. הכנסת חומרים ממוחזרים או חלופיים דורשת הערכה מחדש של התקנים ואישורים מורכבים.
  
  

• עלויות השקעה ראשוניות
  הקמת מפעלי מיחזור, רכישת ציוד ומערכות ניקוי וסינון דורשים השקעה גבוהה, במיוחד בשלבים הראשוניים.
  
  

• שוק לא מפותח מספיק
  גם אם חומר ממוחזר איכותי קיים, אם אין ביקוש קבוע או נכונות לשלם עליו תעריף מעט גבוה יותר בתחילת הדרך, קשה למודל להיות בר־קיימא.

מבט קדימה

כלכלה מעגלית בענף הבנייה כבר אינה חזון עתידי אלא מגמה עולמית שהולכת וצוברת תאוצה. גם בישראל נעשו צעדים משמעותיים, החל ביוזמות של חברות חדשניות ועד להקמת אתרי מיחזור ייעודיים, אולם הדרך ליישום רחב עוד ארוכה. כדי להבטיח אימוץ אמיתי יש צורך בשילוב ידיים של ממשלה, רגולטורים, קבלנים וחברות חדשנות, שיחד ייצרו תמריצים, תקנים ומודלים עסקיים ברי־קיימא.

המעבר ממודל של “לבנות ולהשליך” למודל של “לבנות ולהמשיך להשתמש” הוא לא רק צורך סביבתי, אלא גם הזדמנות עסקית וכלכלית. מי שיאמץ את עקרונות הכלכלה המעגלית באופן נכון ייהנה מיתרון תחרותי מובהק, יפחית עלויות בטווח הארוך ויתרום לבנייה ירוקה ובטוחה יותר לדורות הבאים.